״אבל איך הצעת לה ?ירדת על הברכים או משהו?לא?״
כך שאל הבכור בארוחה המשפחתית ביום שישי האחרון כשציינו שעוד רגע אנחנו חוגגים 20 שנות נישואים.
אנט ואני הסתכלנו אחד על השני וחייכנו,
״טוב אז הגיע הזמן לפתוח את זה” זרקתי לאוויר ובין רגע 3 זוגות אוזניים נדרכו למשמע פי.
״אומנם הצעתי לאמא נישואים בארוע מפואר ומושקע אבל זה היה מספר שנים אחרי שהתחתנו,
מי שהציעה לי נישואים היתה אמא!!״
שקט יוצא דופן השתרר בסלון, שנייה לאחר מכן אי אפשר היה לפספס את הלסתות של יובל נועה ורונה נשמטות ללא שום יכולת להעלותן.
איך פיספסנו את הפרט הזה כל כך הרבה שנים, הם תהו לעצמם.
״טוב זה לא מפתיע״ התאוששה נועה ראשונה.
ההצעה התקיימה ב7 לספטמבר ביום ההולדת שלי לפני המון שנים, פעם, בתקופה שזה היה נהוג לקיים מערכת בחירות אחת בלבד כדי להקים ממשלה.
אנט הפתיעה אותי בסופש בצפון ובאמצע הסופש פשוט אמרה בשיא הספונטניות- בוא נתחתן?
זה קרה לאחר 8 חודשים של זוגיות, מתוכם 3 חודשים של מגורים משותפים.
זה לא שהופתעתי לחלוטין מההצעה, שנינו ידענו כמעט מהרגע הראשון שיש לנו משהו מיוחד, חיבור נדיר שקורה פעם אולי פעמיים בחיים שברור היה שהוא לכל החיים, או לפחות עד 120, אבל לי לא בער שום דבר וממש לא מיהרתי להציע.
אצל אנט הדברים נעים מהר יותר, ברגע שהיא מחליטה, היא לא מהססת ואין לה גם את אורך הרוח לחכות שהדברים יקרו, היא גורמת להם לקרות.
גם בעניין החתונה הדברים לא נמרחו,
חלפו להן חודשיים וחצי בלבד מאותה ההצעה עד שנכנסנו לחופה!!!
שנה לאחר מכן יובל נולד והפך אותנו למשפחה.
היום אנחנו חוגגים עשרים שנה מאותו ארוע מכונן ותכלס בכל מה שקשור לקבלת החלטות ויצירת מציאות העניינים לא השתנו, אנט יצרה יצירות מדהימות, הפכה את הבילתי אפשרי לאפשרי וסגרה מעגלים מטורפים לאנשים שכבר מזמן וויתרו.
היא רואה דברים לפני שהם קורים, מבינה מיד מה צריך לעשות ופועלת מהר ובנחישו ובדרך הזו מגיעה להשגים שאחרים לא מצליחים ואני? אני גם לוקח החלטות, מקדם ומוביל אבל לי זה לוקח עוד שנייה, נותן לעצמי את הזמן להתחבט, להיות בטוח שלוקח תהחלטה הנכונה.
אין לי ספק שאם אנט הייתה מחכה את אותן השניות כדי שאציע אז לפני 20 שנה, זה היה קורה.
אבל לאנט לא היה את הזמן לחכות.(טוב נו סביר שזה היה לוקח הרבה מאוד שניות)
אז זה דיי ברור שהיא הייתה הראשונה שהציעה אבל עדיין הייתי צריך לענות אם אני מסכים, לא?
את התשובה להצעתה של אנט באותו סופש מקסים לא נתתי מיד, הייתי מוכרח קצת זמן לעצמי, אז נעלמתי לה מהשטח ליער מקסים ליד, כדי לעכל ולהבין האם ההחלטה היא משותפת, האם הטימינג הוא הנכון והאם זה שההצעה לא קרתה כפי שדמיינתי יפגע במשהו,
זה לא לקח לי הרבה זמן( אנט טוענת שכן כנראה שזמן הוא אכן דבר יחסי)
חזרתי לאנט כרעתי ברך ואז אמרתי לה ללא היסוס שאיתה אני רוצה להזדקן ולהקים משפחה.
לאחר מספר שנים כשכבר הילדים היו חלק מהמשפחה, שכרתי וילה מפוארת עם שף שהיה חלק מהארוע המוקפד, באמצעהארוחה כרעתי ברך עם טבעת הצעתי לה.
לאחר הארוחה הקרנתי סרט שהכנתי עם הילדים שהשלים את הארוע בצורה מושלמת, היום קוראים לזה חידוש נדרים, באותן רגעים, חידשתי את ההצעה כפי שאני חשבתי שהיא ראויה להיות.
אז אהובה שלי.
ככה חלפו להן 20 שנה ביחד ואני חושב שאנחנו ההוכחה לכך שכשזה מרגיש נכון בלב כל השאר לא חשוב, לא המוסכמות, לא הטימינג ולא שאר האמונות שאנחנו משכנעים את עצמנו שהם הנכונים.
אז אהובה תודה.
על זה שאת מקדימה אותי בשנייה ולפעמים בשתיים,
על שאת משלימה אותי.
על שאת גורמת לי לצחוק בצחוק גדול.
על זה שאת גורמת לי לדמוע מהתרגשות
על זה שאני יודע שלא משנה לאן אלך ומה אעשה איתך זה ירגיש שלם יותר.
על זה שאת החברה הכי טובה שלי.
ובעיקר תודה.
על שעזרת לי לקחת את ההחלטה הכי טובה של חיי.
להגיד לך- כן
מאחל לנו עוד עשרות שנים מלאות באהבה,שמחה, והנאה