103. הגוזלים שלי עזבו את הקן

הגוזלים שלי עזבו את הקן.

טוב נו לא כל הגוזלים, הגזל הבכור, עבר לגור עם החברה בדירה משותפת מתוקה במודיעין.

אז נכון שזה מרחק הליכה של מספר דקות, ונכון שלא ממש נשארנו לבד,

אבל זה מוזר ומרגש ממש ביחד.

הזוגיות המהממת שלו עם מרים עלתה שלב ואני כל כך שמח בשבילו על החוויות החדשות של חיים בבית משותף.

זה שלהם והם יחליטו איך זה יראה, איך זה ירגיש.סומך עליהם מאוד ויודע שהם ייצרו להם את הקן המשותף ברגישות וחמימות.

כמובן שהתייצבנו בהרכב מלא לעזור בצביעה וסידור.

מאז אני מנסה לתמוך בעצות ועזרה בבית ובגינה המקסימה.

גל של געגוע הציף אותי מאז למי שעזר לי שעשיתי את הצעד הזה,

תמיד הם ידעו לתת כתף, יד במעשים ובמילים,ידעתי שהם מופיעים תמיד ברגעים החשובים.

כך אני מנסה לעשות גם עם ילדיי שלי,

לתת להם כל הזמן את התחושה שאנחנו תמיד נהיה בשבילם בכל דבר שיבחרו.

״אתה יודע אבא״ הוא אמר לי הגוזל ,

״כשטיפלתי בגינה השבוע חשבתי על סבתא״.

טוב אני שמח שהגנים של טיפוח ואהבה לגינה שהתחילו אצל אימי ועברו אליי המשיכו גם באופן מפתיע ליובל.

מבקש מכל אחד ואחת שעדין יש את הזכות לקבל תמיכה, עזרה או עצה מאבא או אמא לא לחכות אפילו דקה.

להרים טלפון,לתת חיבוק,להגיד תודה.

כי זה מגיע פתאום וגם אם נורא רוצים

גם אם ממש צריכים

כבר אי אפשר

לקבל עצה…

סופ״ש נעים וקריר של משפחתיות ואהבה ואמן שהם יחזרו סוף סוף 🎗️