ירדן ג'רבי זכתה בארד באולימפידת ריו 2016. זה קרה באוגוסט לפני 4 שנים. בהישרדות vip התאהבתי מחדש בספורטאית הנדירה הזו, ווינרית מהזן שכבר כמעט לא קיים.(התגובה הכל כך מרגשת ואמיתית שלה לפוסט כאן רק מחזקת את שלל המחמאות שאכן מגיעות לה) 24 שנה זה לא קרה שספורטאית זוכה במדליה לאחר שיעל ארד פרצה את הדרך בשנת 1992. הישג מדהים לכל הדעות, ראוי לציון, להוקרה, אולי אפילו להערצה. אותי בכל הארוע המכונן שאני זוכר עד היום, תפס דבר אחר. משפט שאמר המאמן שלה- שני הרשקו!! שני ליווה את אריק זאבי בלונדון 2012 ונכשל. הוא לקח את הכישלון, הסיק מסקנות ומינף להצלחה גדולה. הוא קיבל את ההחלטה הכי נכונה עבורה. החלטה לא מקובלת, אפילו לא הגיונית בעליל אבל בדיעבד כזו שהוכיחה את עצמה בגדול. הוא אמר לה להתנתק לחלוטין!!!
הוא עשה זאת עלמנת שתוכל להיות בשיא הריכוז, שני לא הסתפק רק בזה הוא אפילו אסר על ההורים שלה להגיע לאולימפיאדה, הוא לא הרשה להם ללוות את הבת שלהם. אסר על ההורים שלה שליוו אותה כל חייה ברגעים הטובים והקשים, להיות איתה ברגע הגדול בחייה. מטורף, לא הגיוני, אפילו מקומם.
הוא אמר: ברגעים האלה היא צריכה להיות בשיא הריכוז, מספיק שאמא שלה תצעק לה:" אני אוהבת אותך מהקהל", זה יכול להוציא אותה לגמרי מאיפוס. החלטה קשה, לא מקובלת, כזו שהביאה עליו הרבה תהיות והרמות גבה. אבל היא הייתה הנכונה.
לפעמים המנהלים, מאמנים, מנהיגים צריכים לקחת את ההחלטה הקשה, הלא מקובלת. צריכים ללכת עם האמת שלהם, גם אם על פניו זה נראה לא הגיוני ויביא עליהם הרבה מתנגדים וחוסר הסכמה. אבל זה התפקיד האמיתי של מנהיגים, לספק את התנאים המקסימאליים להצלחה.
כך גם עשה שני הרשקו ברגע הכי קשה לאחר שהפסידה ברבע גמר, הוא עזר לה לעלות מהמקום הכי נמוך- מהפסד קריטי ולא צודק שיכל להוריד את כל המאמץ הרב שהשקיע ירדן לטימיון, לפסגה של חייה.
הוא ידע שההבדל בין הפסד וכישלון למדליה, הוא קטן מאוד. ההבדל לא נמצא ביכולת. ההבדל הוא בראש.
מדהים שהנצחונות הגדולים, אלו שהפכו את המנצחים לטובים מכולם, בסוף מוכרעים על המוכנות והעמידה המנטלית. למזלה של ירדן שני הרשקו המאמן שלה היה שם כדי לעזור לה להתרומם ולהביא את היכולות שלה לידי ביטוי. הוא אפשר לה להביא את היכולות בדיוק ברגעים החשובים, ברגעים שקובעים! בסוף זה השתלם- היא זכתה במדליה אולימפית ובכך הפכה לספורטאית הישראלית השנייה בהיסטוריה שזוכה במדליה אולימפית - מדהים ומרגש מאוד.
כי זה בעצם התפקיד האמיתי של המאמנים/ מנהיגים לקחת את ההחלטות הנכונות דווקא שקשה, כשזה נראה שעוד רגע הכל מתפורר.
זו בדיוק מהות קיומם של מנהלים/מאמנים/מנהיגים. לקחת החלטות קשות אבל נכונות, לא להתעלם מרחשי העם, מהזעקה . להתעלות מכל השיקולים הקטנים, לא לחכות, להחליט, גם אם זה לא מקובל. פשוט לקחת החלטות אמיצות, מקווה שעדיין נשארו לנו כאלה- מנהיגים