106. למה הפסקתי לחכות לזרקור והדלקתי פנס קטן
- דני קירש
- 2 בינו׳
- זמן קריאה 1 דקות
אני מודה, גם אני לפעמים נופל למלכודת הזו של "המתנה לתנאים מושלמים". אנחנו קוראים לזה תכנון אחראי, אבל בלב אנחנו יודעים שזה פשוט הפחד מהלא נודע שמחזיק אותנו במקום.
בסיפור על הבחור והפנס, הוא סירב להיכנס ליער כי הפנס שלו האיר "רק" חמישה מטרים קדימה. הוא חיכה למכשיר שיראה לו את הפסגה מראש, מבלי להבין שהפסגה משתנה בהתאם לצעדים שהוא עושה.
הזקן בסיפור צדק – הדרך נוצרת תוך כדי תנועה. כשיוצאים מהגדר ונכנסים למגרש, מגלים שהפחד מהצעד הראשון היה רק צל. בתוך חמשת המטרים הראשונים מחכים לנו כלים ותובנות שלא יכולנו לראות מבחוץ. שם אנחנו מרוויחים את המסע, את הלמידה ואת הידיעה שהאור תמיד איתנו.
הסופ"ש הזה אני בוחר להדליק את הפנס הקטן שלי ופשוט להתחיל ללכת. הרי בסופו של דבר, האוצר האמיתי הוא לא רק להגיע לפסגה, אלא לגלות שאנחנו מסוגלים לצעוד בתוך הערפל ולמצוא בו את השביל שלנו.
שיהיה לנו סופ"ש, ובכלל, שבו נזכור כי הצעד הראשון קדימה - פותח לנו אפשרויות שלא היו לפני כן 🙏🏻🌹
תגובות