״אבא, תגיד אתה זוכר את תה הלימון? עד היום אני זוכר את הטעם.״
בסוף שנות השמונים שיחקתי כדוריד בהפועל קרית אונו, זה התחיל בכיתה ז והמשיך כמעט 20 שנה, הכלים שרכשתי באימון ובתחרות מקצועית נתנו לי כלים אישיים ומקצועיים לכל החיים.
אבי היה מעורב בכל המשחקים שלי
הוא היה מגיע למשחקים בבית ובחוץ,
אני זוכר שלא בכל המשחקים שיחקנו באולמות, היו מקרים ששיחקנו על בלטות מתחת לפיסת שמים.זה קרה בטכניון בחיפה בערד ועוד בקייץ ובחורף בשיא הקור.
אבא שלי החליט לעזור לנו לנצח בדרך יצירתית במיוחד: לפני כל משחק הוא היה מכין בבית תה חם בתרמוס ומחלק לנו אותו בתחילת כל משחק ובהפסקה.
בימים בהם תוספי אנרגיה, מנטורים וסטטיסטיקה היו מדע בדיוני,
אבא סיפק לנו את תוספת האנרגיה במחצית שעזרה לנו לנצח את היריבות
עד היום כמעט 30 שנה אחרי מזכירים לי את התה של אבא שנתן לנו יתרון תחרותי מול הקבוצות האחרות.
״אבא תודה על כל מה שעשית בשבילי, נתת לי דוגמא אישית על עזרה, תמיכה וחשיבה מחוץ לקופסא ״, אמרתי לאבי בשיחתי האחרונה לפני שנפרדנו אחרי שנזכרנו בתה המיתולוגי.
מודה שלפעמים אני שוכח להודות אבל באמת שמשתדל כן לעשות זאת, למה?
כי הכרת תודה משפרת את איכות החיים שלי ושל הסביבה שלי.
הוכחה קטנה:
מחקר של אמונס ומקאלו בחן את נושא הכרת התודה,
לקחו קבוצת אנשים ואמרו להם לכתוב כל יום תודה לפני השינה במשך שבוע על 3 דברים שקרו להם באותו יום , זה יכול היה להיות ממש דברים קטנים, לעומתם, לקבוצת אנשים אחרת אמרו לכתוב כל יום לפני השינה 3 דברים שקרו להם בלי מיסגור של הדברים כדברים טובים.
עקבו אחרי הקבוצות וגילו דבר מדהים-
הדבר הקטן הזה גרם לאנשים שהכירו תודה להעיד על עצמם שהם:
יותר מאושרים
מעריכים יותר,אופטימיים.
נמרצים, החלטיים
הם העידו שמערכות היחסים שלהם השתפרו במהלך השנה.
הם הרגישו טוב יותר,
הלכו פחות לרופא ועשו יותר ספורט.
הם ישנו יותר טוב בלילה.
כל זה מתרגיל אחד קטן של להגיד מה היה טוב היום ולכתוב את זה.
אז נכון שבימים עצובים אלה הדבר האחרון שמרגיש זה להגיד תודה,
אבל העוצמה והכוח תגיע מתוכנו.
סופ״ש נעים של הכרת תודה.
הפוסט בבלוג בתגובה הראשונה שם ניתן לקבל עוד כלים ותובנות
תודה על התזכורת והמחקר ליהודית כץ המופלאה.
