היום קראתי ליותר אנשים - אחי,
מבלי לבדוק אם הוא שמאלני או ימני.
זה לא היה מקרי, פשוט לקחתי החלטה
לאזן את הלחץ, האטימות והשנאה.
החלטתי להיות נחמד, קצת יותר.
לחייך, קצת יותר,
להיות אדיב, קצת יותר.
החלטתי שאני מחזיר את הנורמה והשפיות לחיי.
חייכתי יותר לאנשים,
זרקתי מילה טובה על כמעט כל אינטראקציה,
פירגנתי לכל מי שנתן לי לעבור עם העגלה.
אמרתי סליחה מבלי לבדוק של מי באמת האשמה.
אפילו נתתי למלא אנשים להידחף עם האוטו לפני הפנייה.
כי בסוף הנשימה הבאה שלי לא תלויה בבן גביר.
ואני לא צריך לקבל אישור לחייך משמחה רוטמן.
הבחירה האישית שלי אם איך תראה הנשימה הבאה שלי
ואם אצליח לחייך לא תלויה בהם
זה תלוי בכל אחד ואחד מאיתנו, אנחנו הרוב.
בואו נחזור לנשום.
נחזיר את הפירגון, סלחנות, הכלה וכבוד בסיסי אחד לשני.
Comments