90. אני חיכיתי רק לקומפוט.

כל שנה למחרת ראש השנה נסענו לסבתא דבורה בארלוזרוב שבתל אביב.

בימים שבהם חגורות היו רק אביזר אופנה זו בכלל לא הייתה שאלה אם אפשרי ליסוע 6 נפשות ברכב משפחתי.

ברדיו בדרך לארוחת אחרי החג התנגן המצעד השנתי, אף פעם לא הספקנו להגיע לסוף ותמיד תהיתי מי זכה בשיר וזמר.ת השנה כי לסבתא לא היה רדיו.

היינו יורדים מהרכב עם סירים ועולים במדרגות בדרך לקומה השנייה, חדר המדרגות התמלא ריחות חזקים של אוכל משולבים בקינוח האהוב על כולנו - קרם בוואריה, אותו למדה אימי לעשות משף באחד מבתי המלון ושום ארוחה לא הייתה שלמה בלעדיה.

אבל אני לא חיכיתי לבוואריה, חיכיתי לקומפוט, הקומפוט של סבתא דבורה.

קומפוט זה לפתן פירות עשוי מפירות רכים, קינוח מסורתי של יוצאי פולין ורוסיה.

בסוף הארוחה סבתא דבורה הייתה מוזגת לכל אחד לקערות זכוכית חומות קומפוט צונן.

הפירות היו משתנים והפתיעו כל פעם מחדש- אגסים, תפוחים, אפרסקים וענבים, לפעמים היא הייתה מכניסה גם צימוקים, סיום מרענן לסוף הארוחה.

זיכרון ילדות חמוץ מתוק שמזכיר את המשפחתיות השלמה של פעם שכבר לא תחזור.

בסוף הקומפוט הוא תמצית הישראליות: פירות מכל הסוגים וכל המינים שהכניסו לקערה אחת קטנה כחולה מתוך כוונה אמיתית שהשילוב יהיה גדול מסך חלקיו…..

מאחל חג שמח ושנה מתוקה, מרעננת וצוננת עם טעם כמו של פעם.