״איתך גם סוף העולם לא מפחיד אותי״,
שר גיא למארינה בשיר הקסום ״ביחד״ שבעיני הוא הרבה יותר משיר אהבה, הוא מסר חד וברור לשאלה שנשאלת כל פעם מחדש.
איזה ?
איך עוברים את השיט הזה?
איך אני מצליח לאזור עוד פעם מחדש כוחות להתמודד עם המגיפה שעד לפני שנתיים הייתה לקוחה מסרט בדיוני,
סרט שהפך לטרילוגיה בת 5 חלקים.
פעם ידעתי שהיא מלוכסנת עיניים ומאז היא מחליפה זהויות ויבשות והדרך שלנו להתנחם היא לא כמה רע כאן אלא למה כאן פחות רע מבריטניה דרום אפריקה וברזיל.
אחרי שכבר ניצת זיק האופטימיות וראיתי את הסוף, כשהבנתי מה השיטה לחיות לצד המגיפה, פתאום מחלימים חולים בשנית וארועים ותוכניות מתנפצות בשלישית וברביעית.
אז מה עושים?
לא נותנים לחילוקי הדעות לשסע,
לא נותנים לפוליטיקאים בעלי האינטרסים האישיים לפגוע בסולידריות.
לא מאפשרים לדילמת החיסונים לייצר מתח בקבוצות משפחתיות...
מסתכלים ימינה ושמאלה ורואים כמה טוב וחיובי יש לנו, נזכרים בכמה כייף שמחה ואהבה אפשר ליצור עם המשפחה הגרעינית שלנו.
נזכרים בביחד
הנטייה הטבעית שלי גם כשאני עם הילדים ואנט זה להפוך את את הכל למשימות.
לעשות כי צריך ולא ממש להיות,
אבל כשאני משחרר את הmust do ופשוט נוכח נוצר קסם,
השהות הופכת לבילוי, והרגעים המשותפים מייצרים רגעי אושר שמחה והנאה.
פתאום מתמלאים באנרגיות ויש כוחות לעבור כל משבר או מגיפה.
זמן מעולה להיזכר כמה הנוכחות של ההורים שלנו לא טריוויאלי ולהרים טלפון,לגשת לחבק ולעטוף אותם.
אז תודה לך גשם וקור שהכרחת אותנו להישאר בבית, לאכול צ׳ולנט להתכרבל ולהתכנס ולהיזכר
בביחד.
כי עם היקרים שלנו כמעט סוף העולם, ממש לא מפחיד.
Comments