32. פנקס התודות

הקטנה שלי, זו שמייצרת לי אושר שמחה ואהבה בלב, התחילה עם ריטואל מקסים ומהמם עליו היא לא מוותרת.

כבר מספר חודשים כל ערב רגע לפני שהיא נרדמת היא מוציאה פנקס קטן מתחת לכר ורושמת את כל הדברים הטובים שקרו לה, היא לא מוותרת על אף יום, לפעמים זה מעט דברים ולפעמים הרבה אבל תמיד היא רושמת. לאחר מכן היא מניחה אותו אחר כבוד מתחת לכר, בדיוק באותו מקום בו נהגה פיית השיניים למקם את המתנות. כשהיינו בחול לצד מברשת השיניים הדובי ומשחק ״חלומות״ שהיא ארזה היא לקחה את הפנקס, ולמרות שהכרית השתנתה היא לא וויתרה על כתיבת המשפטים המרגשים. היא רושמת את הדברים שהיא נהנת מהם במשך היום ומקפידה להגיד תודה למי שעזר לה ליצור את רגעי ההנאה, למרות שזה אישי ופרטי לפעמים היא משתפת אותנו, אני מקשיב בהתרגשות והשילוב של התמימות המהממת שלה, עם הוקרה על הטוב שהיא חווה והיכולת שלה להעריך את זה, ממלאת אותי באושר בצורה שאי אפשר לתאר. מה שמדהים הוא שמי שלימד אותה את הקסם הזה זו אחת המורות, שלשם שינוי יצאה מהתבנית העייפה והביאה יציאה טובה. לפני כמה ימים החלטתי להקשות עליה כדי לדעת אם היא מבינה באמת או שהיא סתם ממלאת אחר הנחייה או התרגלה לפעולה אוטומטית. אז שאלתי אותה את הילדה בת התשע שכולה לב אחד גדול: תגידי למה את עושה את זה? למה את כותבת את זה? היא הרהרה שנייה ואז ענתה: אני קוראת את הדברים הטובים שקרו לי, נזכרת בהם ונעשית שמחה. הנמשל: יש הרבה טוב שקורה לנו כל הזמן כל מה שנשאר זה להיזכר בו - בטוב!!!! ואז נהיה כל יום, קצת יותר שמחים. שבת שלום