ירדן ג'רבי זכתה בארד באולימפידת ריו 2016.
24 שנה זה לא קרה שספורטאית זוכה במדליה
לאחר שיעל ארד פרצה את הדרך בשנת 1992.
הישג מדהים לכל הדעות, ראוי לציון, להוקרה, אולי אפילו להערצה,
אותי בכל הארוע המכונן הזה תפס משהו אחר.
משפט שאמר המאמן שלה שני הרשקו!!
שני ליווה את אריק זאבי בלונדון 2012 ונכשל.
הוא לקח את הכישלון, הסיק מסקנות ומינף להצלחה גדולה.
הוא לקח את ההחלטה הכי נכונה עבורה.
החלטה לא מקובלת, אפילו לא הגיונית בעליל
אבל בדיעבד כזו שהוכיחה את עצמה בגדול.
הוא אמר לה להתנתק לחלוטין!!!
הוא עשה זאת עלמנת שתוכל להיות בשיא הריכוז,
שני ללא הסתפק רק בזה הוא אפילו אסר על ההורים שלה להגיע לאולימפיאדה,
הוא לא הרשה להם ללוות את הבת שלהם.
אסר על ההורים שלה שליוו אותה כל חייה ברגעים הטובים והגרועים, להיות איתה ברגע הגדול בחייה.
מטורף, לא הגיוני, אפילו מקומם.
הוא אמר: ברגעים האלה היא צריכה להיות בשיא הריכוז, מספיק שאמא שלה תצעק לה:" אני אוהבת אותך מהקהל", זה יכול להוציא אותה לגמרי מאיפוס.
החלטה קשה, לא מקובלת, כזו שהביאה עליו הרבה תהיות והרמות גבה.
אבל היא הייתה הנכונה.
לפעמים המנהלים, מאמנים, מנהיגים
צריכים לקחת את ההחלטה הקשה, הלא מקובלת.
צריכים ללכת עם האמת שלהם,
גם אם על פניו זה נראה לא הגיוני ויביא עליהם הרבה מתנגדים והרמות גבה.
אבל זה התפקיד האמיתי של מנהיגים,
לספק את התנאים המקסימאליים להצלחה.
כך גם עשה שני ברגע הכי קשה לאחר שהפסידה ברבע גמר, הוא עזר לה לעלות מהמקום הכי נמוך- מהפסד קריטי ולא צודק שיכל להוריד את כל המאמץ הרב שהשקיע ירדן לטימיון לפסגה של חייה.
הוא ידע שההבדל בין הפסד וכישלון למדליה, הוא קטן מאוד.
ההבדל לא נמצא ביכולת, זה הוא ידע יש לה.
ההבדל הוא בראש.
מדהים שהנצחונות הגדולים, אלו שהפכו את המנצחים לטובים מכולם, בסוף מוכרעים על המוכנות והעמידה המנטלית.
למזלה של ירדן שני היה שם כדי לעזור לה להתרומם ולהביא את היכולות שלה לידי ביטוי, כי זה בעצם התפקיד האמיתי שלהם -
להביא את החניכים שלהם למצויינות.
לכן
המקובל הוא לא תמיד הנכון.
האמת והעבודה היא זו שמנצחת.
תשאלו את ירדן