top of page
  • דני קירש

10.שבריר שנייה


שבריר שנייה

זה הזמן שצריך כדי להחליט

כדי לבצע

כדי להרוס

16/10 שעה שבע בערב.

אחרי התופת, אחרי האימה,

מצאנו את עצמינו 5 אנשים ברכב.

משפחה שלמה, הורים ו - 3 ילדים

בנתיב הנגדי אחרי שהועפנו כ- 100 מטר על ידי מכונית קדילק שהחליטה לפנות בזמן הלא נכון.

זה נראה כמו סצנה מסרט אקשיין, עם פס קול ואפקטים הוליוודיים.

באותן שניות יש תחושה שהכל עובר לslow motion,

כאילו שמישהו מחזיק את השלט וקובע את מהירות ההתרחשות.

פיצוץ מחריש אוזניים, עשן מתוך הרכב ומחוצה לו,

תאונה חזיתית.

המרכיב של שלושת הילדים ברכב מעצים את החוויה המטורפת לחוויה מלחיצה אלפי מונים יותר,

האחריות היא לא רק לעצמך, אלא למשפחה שלמה.

שנייה אחת שקובעת גורלות.

למען האמת זה הרבה פחות מזה, אלפית שנייה היא שקבעה האם הרכב יפגע בנו מקדימה,

בצורה בה כריות האוויר יספגו את מרב המכה,

או שהפגיעה תהיה מהצד ,

המקום בו היו אלה ואנט ישבו, חשופות לחלוטין לפגיעה צידית.

"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוּב"

לצערי או לייתר דיוק למזלי הרב, אני כבר מנוסה בברכה.

בהחלט מזל גדול היה לנו,

מזל גדול מאוד שאותה אלפית שנייה חלפה,

כך יצא שחווינו פגיעה קשה, אך לא קטלנית

הפגיעה הייתה חזקה, מפתיעה, מטלטלת,

כזו שהשאירה כאבים חזקים, צלקות וטראומות שישארו עוד שנים רבות,

אבל אנחנו עדיין כאן וזה רק מה שחשוב.

הרגע הכי מפחיד הוא השנייה שאחריי,

יש שקט מפחיד,מצמרר,

כזה שמפריד בין הרע מכל למזל גדול.

אנחנו חווים את המכה, את פתיחת כריות האוויר ומבינים שכנראה שנצא מהאירוע,

אבל אז מגיע הרגע הקשה מכל -

צריך להסתכל אחורה

להביט בשלושת האוצרות שגידלנו ולראות האם הם פצועים.

לשמחתנו ברכנו 5 פעמים את ברכת הגומל.

השנייה הזו עברה גם היא ואז מבינים שיש צורך להתפנות במהירות מהרכב כי העשן הוא גם מבפנים וגם מבחוץ.

אין גם אפשרות להוציא את המפתח כדי לכבות את הרכב

הרכב לא מסכים להיכבות.

״החוצה מהר״ צעקתי

כולם ניסו להתעלם מהכאבים ולהתרכז בפינוי מהיר למדרכה.

וכך נשאר

רכב טויוטה קורולה בצבע כסף

מעלה עשן

בנתיב הנגדי

בכניסה לסביון

טוטל לוסט

ומשפחת קירש לצידו, על המדרכה מחובקים.

משפחה כואבת ובעיקר המומה.

אחרי מספר דקות הגיע מטף כיבוי

הגיע המשטרה

הגיעו אמבולנסים

והסצנה המפחידה הסתיימה.

אבל השאלות לא נתנו מנוח

איך זה שצומת עם רמזורים מקולקלים לגמרי אפילו בלי כתום מהבהב לא זוכה להכוונה של שוטר?

איך זה שלרכב קדילק שפגע בנו ופנה מהנתיב מולנו לא היה תמרור עצור? (למרות שחוקי התנועה קבעו בבירור שזו הייתה אשמתו)

איך קרה שלמרות שהועפנו לנתיב הנגדי אף רכב לא עבר באותן שניות?

והכי חשוב

איך זה יכול להיות שרכב שמגיח מהצד פוגע בנו דווקא בחזית הרכב?

הרבה שאלות,

האמת היא שאני לא יודע למה באמת קרה מה שקרה

ולמה בפעם השנייה בשנתיים האחרונות,

אנחנו נדרשים להיות על סף תהום ורגע לפני הנפילה מצליחים לחזור מחוזקים.

כאילו מישהו שם אומר לנו

עדיין לא

זה לא זמנכם

נכונות לכם עוד הרבה משימות עוד לפני שתזדכו על הציוד.

רק אני מבקש מכם שוב, תנצלו את הזמן היטב.

או במילים אחרות,המסר חד וברור-

אל תהססו

תעשו

אל תתחבאו

תפרצו

אל תתייסרו

תהנו

אל תתאפקו

תחבקו

תאהבו

אל תחכו

אל תשקלו

תטרפו את העולם כאילו אין מחר

נצלו כל רגע

כל שנייה

כי יכול להיות שהיא תהיה -

האחרונה


#טיפולנמרץ #עולםהבא

14 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page